המושג "משפחה" כולל צורות חיים שונות. הצורה הרווחת ביותר בעולם המערבי היא המשפחה הגרעינית, אב, אם וילדיהם. בעדות מסוימות מקובלת המשפחה המורחבת, שכוללת גם את ההורים של אחד מבני הזוג או של שניהם, וכן אחים ואחיות בלתי נשואים. אבל יש גם תרבויות שבהן הבעל רשאי לשאת כמה נשים, או שכמה משפחות מתאחדות וחיות יחד במעין קומונה. בעידן המודרני התווספו צורות חדשות.
יותר ויותר אנו שומעים על משפחות חד-הוריות (מבחירה או מהכרח) ועל משפחות של בני זוג בני אותו מין, שאף מאמצים ילדים וחיים כמשפחה לכל דבר.

התא המשפחתי הוא מקור לתמיכה הדדית, לביטחון כלכלי ולעזרה וניחומים בעת צרה. אולם הקרבה היומיומית, לעתים בתנאים של צפיפות הדוקה, יכולה להביא למתחים, למריבות ולתסכולים שבני המשפחה פורקים זה על זה. כאשר אחד או יותר מבני המשפחה מרגישים שהם מתקשים להתמודד עם העימותים היומיומיים הם פונים לקבלת עזרה. רצוי כמובן לפנות לקבלת סיוע פסיכולוגי לפני שהמשבר מחריף, אולם רוב המשפחות שפונות לטיפול עושות זאת כאשר הן מרגישות שהגיעו מים עד נפש.

הטיפול המשפחתי איננו נושא חדש. כבר פרויד גילה והדגיש בכתביו המאוחרים את הקשר שבין היווצרותן של בעיות נפשיות לבין בעיות ומתחים בתא המשפחתי.
תיאורטיקנים נוספים, כמו מינוחין ואריקסון, עמדו על כך אף הם. בתקופה הראשונה הטיפול המשפחתי התמקד באיתור וטיפול במחלה נפשית אצל אחד מבני המשפחה. מאוחר יותר התרחב הטיפול המשפחתי וכיום איננו נותן מענה רק במקרים של מחלות נפש אלא הגישה היא גישה מערכתית, ששמה דגש בזיהוי ובשינוי של הדפוסים המשפחתיים הלא-בריאים.

 

טיפול משפחתי